פסק-דין בתיק ת"א 1519-05

פתח דבר

1.         אחד התחביבים של מ.פ ז"ל (להלן: " המנוח"), יליד 12/1/1951, היה רכיבה על אופניים. ביום 29/3/04, כאשר הגיע רכוב על אופניו לצומת אליפלט שבצפון הארץ, נדרס המנוח על ידי הנתבע מס' 2 - אשר נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת מס' 1 (יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים"). ממקום התאונה הובהל המנוח לבית חולים ושם לחדר ניתוח - ואולם המאמצים להצילו כשלו, והוא נפטר על שולחן הניתוחים.

אלמנתו של המנוח, התובעת מס' 2 ר.פ.(להלן: " התובעת"), הוזעקה לבית החולים והספיקה לראות את המנוח ואף לשוחח עימו טרם שהוכנס לחדר הניתוח. לאחר שהודיעו לה על פטירתו, ביקשה התובעת לשוב ולראות את המנוח בפעם האחרונה - וניתנה לה לבקשתה הזדמנות להיפרד ממנו (ראו סעיפים 6-5 לתצהירה). המנוח הותיר אחריו את התובעת ילידת 22/11/55, ואת ארבעת ילדיהם התובעים מס' 6-3 - י. יליד 9/7/83 (להלן: " י."), יו. ילידת 1/8/86 (להלן: " יו."), מ. ילידת 23/4/88 (להלן: " מ."), וע. יליד 23/6/91 (להלן: " ע.") (ראו סעיף 1 לתצהיר התובעת). על פי צו ירושה מיום 1/7/04 (צורף כנספח א לכתב התביעה) התובעת וארבעת הילדים הם היורשים היחידים של המנוח (להלן: " משפחת המנוח").

2.         במסגרת התובענה שבפניי עותרים בני משפחת המנוח לפיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו להם עקב פטירתו, כיורשים וכתלויים במנוח. נוסף על כך, התובעת עותרת לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לה לטענתה כתוצאה מן התאונה - מכוח ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 444/87 אלסוחה נ' דהאן, פ"ד מד(3) 397, 403-404 (1990) (להלן: " עניין אלסוחה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה שגרמה למותו של המנוח היא "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, (להלן: " חוק הפיצויים"); והנתבעים אינם חולקים על אחריותם מכוח חוק זה לנזקי התאונה. עיקר המחלוקת הוא בשאלה אם נזקה הנפשי הנטען של התובעת נמנה עם נזקי התאונה, וכן בסוגית היקפם של הנזקים הנטענים האחרים והפיצוי הראוי בגינם.

יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ואולם לבקשת הצדדים ובהסכמתם היא נמחקה מהתביעה - משהוברר כי אין לה חלק בביטוח הרכב הפוגע (ראו החלטת כבוד השופטת ר' לבהר שרון מיום 29/5/05).

העובדות הצריכות לעניין

3.         משפחת המנוח מתגוררת בישוב כורזים; התובעת בהכשרתה היא אדריכלית נוף והמנוח היה מהנדס מים וקרקע. בשנת 1984 הקימה התובעת עסק עצמאי בשם "ר.פ.- אדריכלות נוף בע"מ", שבמסגרתו היא התמודדה במכרזים וביצעה עבודות תכנון ופיקוח של אדריכלות נוף עבור רשויות ציבוריות שונות (להלן: " משרד האדריכלות" או " המשרד"). בשנת 1997 הצטרף המנוח למשרד - ומאותה עת חלוקת התפקידים ביניהם היתה כזו שהתובעת ביצעה את העבודה המקצועית-תכנונית, ואילו המנוח היה אמון בעיקר על הפן האדמיניסטרטיבי, ניהול החשבונות וייזום הצעות למכרזים (ראו סעיף 2 לתצהיר התובעת). התובעת והמנוח נטלו לעצמם כל אחד משכורת חודשית ממשרד האדריכלות, ולדבריה של התובעת למנוח היו גם הכנסות נוספות - ממטע ליצ'י שהיה בבעלותו, וכן מעבודה מזדמנת כטייס ריסוס (ראו סעיף 3 לתצהירה ועדותה בעמ' 13 לפרוטוקול 11/2/09 ש' 6-3).

4.         שנים רבות לפני התאונה הוכר המנוח כנכה צה"ל בשיעור של 44% לצמיתות - בגין קטיעה של אצבעות כף רגל שמאל וקשיון של הקרסול (ראו עדות התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול 11/2/09 ש' 14-8). מחמת נכותו שולם למנוח תגמול חודשי קבוע מאת משרד הביטחון, שעל פי חוק משפחת המנוח היתה זכאית להמשיך ולקבלו למשך תקופה של 36 חודשים לאחר פטירתו, ותשלומו הופסק ביום 31/3/07 (ראו אישורים שנשלחו לתובעת מאת אגף השיקום במשרד הביטחון - האחד מראש תחום תגמולי נכים ותשלומים, והשני מקצין התגמולים, נספחים ה- ה1 לתצהירה).

המנוח היה זכאי גם לקצבת ניידות חודשית מאת משרד הביטחון, להשתתפות בביטוח הרכב השנתי, לפטור מאגרת רישוי, וכן לרכישת רכב רפואי בתנאים מועדפים ולהחלפתו כל שלוש שנים וחצי (ראו אישור מאת ראש תחום רכב רפואי באגף השיקום במשרד הביטחון, נספח ו לתצהיר התובעת). יצוין כי בנוסף לרכב ששימש את המנוח והיה מותאם לנכותו, בבעלותם של המנוח והתובעת היה רכב נוסף ששימש את התובעת (ראו עדותה בעמ' 9 לפרוטוקול 11/2/09 ש' 5-4).

בחייו היה המנוח זכאי להטבות נוספות ממשרד הביטחון: השתתפות בשיחות טלפון, מענק שנתי לרכישת ציוד בית, מענק מס הכנסה, דמי הבראה, מימון אגרת טלוויזיה והנחה בתשלום מיסים עירוניים. הזכאות להטבות אלה פסקה עם פטירתו של המנוח (ראו אישור מאת עוזר בכיר לתשלומי הטבות באגף השיקום במשרד הביטחון, נספח ז לתצהיר התובעת).

למן מועד התאונה מקבלת משפחת המנוח קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), וכן קצבת שאירים מקרן הפנסיה של המנוח - קופת הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ (להלן: " קרן הפנסיה") (ראו עדותה של התובעת בעמ' 5 לפרוטוקול 11/2/09  ש' 19 עד עמ' 6 ש' 7).

5.         לדברי התובעת, בינה לבין המנוח שררו יחסי זוגיות נהדרים והם חיו חיים של קירבה ושותפות, גם בעבודה וגם בבית. פרט לניהול משרד האדריכלות בהצלחה, המנוח תרם לטענתה באופן ממשי גם לעבודות משק הבית - ובין היתר טיפל בילדים, הסיע אותם לחוגים, הכין עימם שיעורי בית, בישל וניקה (ראו סעיף 4 לתצהיר התובעת). בחקירתה ציינה התובעת כי היא והמנוח נהגו להעסיק גם עוזרת בית באופן קבוע - פעם או פעמיים בשבוע (ראו בעמ' 8 לפרוטוקול 11/2/09 ש' 22 עד עמ' 9 ש' 1). 

התובעת סיפרה בעדותה כי בחודשים הראשונים לאחר התאונה היא האמינה כי יהיה בכוחה להתגבר על האסון הנורא שפקד אותה ואת משפחתה, ואף נראה היה לה שהיא מצליחה לתפקד כראוי בבית ובמשרד האדריכלות; ואולם שלב אחר שלב החלה התובעת לדבריה להתפרק, ולכרוע תחת תחושת חוסר היכולת להתמודד לבד עם האחריות ועם המשימות הרבות שרבצו עליה בהעדרו של בעלה. לדברי התובעת כארבעה חודשים לאחר התאונה היא חדלה לתפקד כליל, הסתגרה בחדרה בעלטה, לא תקשרה עם איש והזניחה לחלוטין את גידול הילדים ואת העבודה במשרד. בשלב זה החלה התובעת בקבלת טיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפויטי קבוע אצל הפסיכיאטר ד"ר י' אוסלנדר (להלן: " ד"ר אוסלנדר") - שגם רשם לה טיפול תרופתי נגד דיכאון, והיא נמצאת אצלו במעקב עד היום (ראו סעיפים 11-7 לתצהירה; התיק הרפואי שנוהל על ידי ד"ר אוסלנדר צורף כנספח א לתצהיר).

            ככל הנראה לאחר שהחל הטיפול התרופתי להשפיע, התמלאה התובעת לדבריה באנרגיות חדשות, פעלתנות ודחף לעשייה - ואולם מהר מאוד חזרה למצב של דיכאון, ומאז ועד היום היא נעה בין שני מצבים הפוכים אלה (ראו סעיפים 13-12 לתצהירה). חבריה של התובעת תיארו אותה בעדותם כמי שסובלת ממצבי רוח קיצוניים - לעיתים שרויה במצב של דיכאון כבד המעורר חשש ממשי שתשים קץ לחייה, ולעיתים שרויה באופוריה, "מסתערת" על החיים, מבלה עד השעות הקטנות של הלילה ומבזבזת כספים ללא אבחנה (ראו תצהירה של יסמין שרמן, להלן: " שרמן"; תצהירו של אבישי טאוב, להלן: " טאוב"; ותצהירה של אסתי טומין, להלן: " טומין"). בחקירתה מסרה התובעת כי בחלוף מספר שנים שבמהלכן היא כשלה בניהול משרד האדריכלות לבדה וגם לא עלה בידה לבצע עבודה תכנונית כלשהי - היא סגרה לבסוף את המשרד, מכרה את כל ציוד התכנון שלה, וכיום היא מעבירה את ימיה בחוסר מעש בביתה. לדבריה היא אינה עובדת וגם אינה מתפקדת מבחינה הורית וחברתית (ראו בעמ' 5 לפרוטוקול 11/2/09 ש' 16-11).

מהלך הדיון בתובענה

6.         בד בבד עם הגשת התביעה עתרו התובעים למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה - בטענה כי כתוצאה מן התאונה סובלת התובעת מנכות פסיכיאטרית קבועה וניכרת; ביום 6/9/05 הורה הרשם (כבוד השופט ד' גלדשטין) על מינויו של פרופ' ש' נוי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: " פרופ' נוי" או " המומחה"). לאחר שהוגשה לתיק חוות דעתו מיום 29/11/05 (סומנה במ/1) ביקשו התובעים את פסילתו של פרופ' נוי, ולחלופין ביקשו להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה (בש"א 11742/06). לטענתם חוות הדעת מקימה חשש ממשי שייגרם לתובעת עיוות דין - וזאת לנוכח פערים ניכרים שנתגלו בין התרשמותו של פרופ' נוי ממצבה של התובעת, לבין התרשמותם של אנשי מקצוע אחרים שבדקו אותה קודם לכן: ד"ר אוסלנדר שכאמור מטפל בתובעת באופן קבוע מאז התאונה ועד היום, וכן פסיכיאטר שבדק אותה פעמיים במסגרת תביעה שהגישה לחברת הביטוח שלה לקבלת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, ד"ר א' פלד (להלן: " ד"ר פלד"). ביום 29/6/06 קבע הרשם (כבוד השופט ש' ברוך ז"ל) כי טרם שניתן יהיה לשקול את הבקשה לפסילת המומחה, יש לאפשר לצדדים לחקור את פרופ' נוי על חוות דעתו וליתן לו אפשרות להסביר את ממצאיו ומסקנותיו.

בהמשך נטען על ידי התובעים כי מאז שנבדקה על ידי פרופ' נוי חל שינוי ניכר לרעה במצבה הנפשי של התובעת - ועל כן יש להורות למומחה לערוך לה בדיקה משלימה, עוד טרם שיוזמן להיחקר על חוות הדעת. בית המשפט (כבוד השופט ש' ברוך ז"ל) נעתר לבקשה והורה על ביצוע בדיקה משלימה לתובעת, ובסמוך לאחר מכן קבע גם מועד לשמיעת עדותו של פרופ' נוי (ראו פרוטוקול מיום 16/4/07). חרף זאת ביום 2/1/08 קבע כבוד השופט א' זמיר, שהתיק הועבר לטיפולו, כי במסגרת תפקידו כרשם אין באפשרותו לשמוע את עדותו של המומחה, וכי ממילא אין מקום לפצל את שמיעת ההוכחות באופן כזה. משכך, ולאחר שהוגשה לתיק חוות דעת משלימה מאת פרופ' נוי (סומנה במ/2) ונסתיימה הגשת חומר הראיות מטעם הצדדים - ביום 25/5/08 הורה הרשם על העברת התיק למותב שישמע את כל העדויות יחדיו.

7.         מטעם התובעים הוגשו תצהיר מאת התובעת ותצהירים מאת חבריה: שרמן, טאוב וטומין. כן הוגש תצהיר מאת רו"ח אריאל פורת, מי ששימש כרואה החשבון של משרד האדריכלות ושל המנוח באופן פרטי למן שנת 1998 (להלן: " רו"ח פורת"); וארבע חוות דעת מאת האקטואר אבי בר-אור (להלן: " האקטואר בר-אור") - מיום 1/11/04 (סומנה ת/7), מיום 31/3/08 (סומנה ת/8), מיום 11/2/09 (סומנה ת/16), ומיום 15/3/09 (סומנה ת/17).

מטעם הנתבעים הוגשו שורה של תעודות עובד ציבור: מאת מעיין חמו ממחלקת זקנה ושאירים במל"ל (סומנה נ/1); מאת שי בכר ראש תחום תגמולי נכים ותשלומים באגף השיקום במשרד הביטחון (סומנה נ/10); מאת שמעון אמסלם מנהל תחום בינוי ופיתוח בעיריית קריית שמונה (סומנה נ/11); מאת מרינה סבסטיאנוב מהחטיבה הטכנית במשרד הבינוי והשיכון (סומנה נ/13); מאת אדריכל איל רותם מהנדס העיר וראש מינהל ההנדסה בעירית כרמיאל (סומנה נ/14). כן הוגשו שלוש חוות דעת מאת האקטואר שי ספיר (להלן: " האקטואר ספיר") - מיום 26/1/09 (סומנה נ/7), מיום 8/2/09 (סומנה נ/8), ומיום 27/510 (צורפה לסיכומי הטיעונים מטעם הנתבעים).